האדמה הזו, ארץ ישראל, היא קנבס עצום ידיים, שעליו מצייר הטבע את יצירות המופת שלו במשך אלפי שנים. יותר מאשר רק נופים מרהיבים, היא טומנת בחובה סודות, זיכרונות, וסיפורים שרק מחכים להתגלות. כשאני יוצאת למסעותיי ברחבי הארץ, אני לא רק מטיילת – אני מתפללת ברגליים.
אני יוצאת מצפת, עירי, המקום בו האוויר רוטט מחוכמת הקבלה, והאבנים לוחשות תפילות עתיקות. אליהו, בעלי, מנשק אותי לשלום, והילדים מציירים לי שמש מחייכת על פתק שאקח איתי. אני נוסעת דרומה, אל ים המלח.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו, את ים המלח. המים, כבדים ושמנוניים, בצבע טורקיז עמוק, מנצנצים תחת השמש המדברית הקופחת. האוויר רווי בריח חזק של מינרלים. תחושה מוזרה של ציפה, כאילו כוח נסתר דוחף אותך למעלה. זה לא רק ים, זה שיקוי קדום, מעין מרחב ריפוי טבעי. אתה שוכב על גבך, והשמיים הכחולים פרושים מעליך כאינסוף.
אני חושבת על אבותינו, שנדדו במדבר, על דוד המלך שברח מפני שאול, על הנבואה הנאמרת על ים המלח שיהפוך למים חיים באחרית הימים. ים המלח הוא לא רק תופעת טבע, הוא סמל. סמל ליכולת שלנו להתעלות מעל הקשיים, לצוף מעל הייאוש, למצוא ריפוי במקום הכי נמוך בעולם.
אני זוכרת שיחה עם אמן שחי בערד, אברהם, שיוצר פסלים מחומרים שהוא מוצא בסביבה. הוא אמר לי פעם, "נעמה, המדבר מלמד אותנו צניעות. הוא מזכיר לנו שאנחנו חלק קטן מבריאה עצומה." הוא לקח חתיכת עץ סחף שמצא בנחל, והפך אותה ליצירת אמנות שמבטאת את היופי הפשוט של החיים.
אני חושבת על המסורת היהודית שמלמדת אותנו לכבד את הטבע, לשמור עליו, לראות בו השתקפות של הבורא. "כי האדם עץ השדה" – כמה עוצמה יש בדימוי הזה. אנחנו שואבים את החיות שלנו מהאדמה, אנחנו צומחים ומתפתחים כמו עצים, אנחנו מחוברים לשורשים שלנו.
בימינו, כשאנחנו מוקפים בטכנולוגיה ובמרוץ בלתי פוסק, קל לשכוח את הקשר הזה. אבל אני מאמינה שהטבע יכול לרפא אותנו, להזכיר לנו מי אנחנו באמת, לתת לנו השראה. לצאת לטייל, לנשום אוויר צח, להקשיב לציפורים, לגעת באדמה – אלה לא רק פעילויות פנאי, אלה פעולות של חיבור עמוק למהות שלנו.
מסע אחר לוקח אותי צפונה, אל הגליל. לשמורת החולה. שם, בין קני הסוף ושדות המים, מתגלה עולם אחר. מעוף הציפורים הנודדות מצייר סימפוניה של צבעים ותנועה על רקע השקיעה. קול קרקור הצפרדעים, רשרוש העלים, שירת הרוח – הכל מתמזג להרמוניה מושלמת. אני מרגישה כאילו אני נמצאת בתוך ציור תנ"כי, כאילו אני צופה בבריאה מחדש.
אני עוצרת לארוחת צהריים במסעדת "אדמה" (כשרה) במושב שדה אליעזר. האוכל שם הוא חגיגה של טעמים וצבעים, הכל טרי ומקומי. ממש חקלאות מהשדה לצלחת.
אני תוהה, האם אנחנו באמת מעריכים את כל היופי הזה שנמצא סביבנו? האם אנחנו לוקחים את הזמן להתבונן, להקשיב, להרגיש? האם אנחנו זוכרים שאנחנו רק אורחים לרגע על פני האדמה, ועלינו לשמור עליה עבור הדורות הבאים?
אני חוזרת לצפת, עייפה אך מלאת השראה. השמש שוקעת מעל הרי הגליל, וצובעת את השמיים בגוונים של כתום וורוד. אליהו והילדים מחכים לי בפתח הבית. אני מחבקת אותם חזק, ומודה על הזכות לחיות בארץ הזו, ארץ של פלאים וניסים.
אולי המסעות שלנו הם לא רק פיזיים, אלא גם מסעות פנימיים. מסעות שנועדו לחבר אותנו למקום, להיסטוריה, למסורת, ולעצמנו. מסעות שנועדו להזכיר לנו שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, מנצחיות נצחית.
*
שאלות נפוצות:
- היכן ניתן למצוא מידע נוסף על תופעות טבע ייחודיות בישראל?
רשות הטבע והגנים מציעה מידע רב על שמורות טבע, מסלולי טיול, ואירועים מיוחדים. ניתן גם למצוא מידע באתרים העוסקים בתיירות פנים.
- האם ישנן פעילויות מיוחדות שאפשר לעשות בים המלח?
ניתן לצוף בים, להתמרח בבוץ המינרלי, לבקר במפעלי הקוסמטיקה המבוססים על מינרלים מים המלח, ולטייל באזור המדברי הסובב אותו.
- אילו מסעדות כשרות מומלצות יש באזור הגליל?
מלבד "אדמה" בשדה אליעזר, ישנן מסעדות כשרות נוספות בראש פינה, צפת, ויישובים נוספים בגליל. מומלץ לבדוק כשרות מראש.
- מה העונה המומלצת לטיולים בצפון הארץ?
האביב והסתיו הם עונות מצוינות לטיולים בצפון הארץ, כאשר מזג האוויר נוח והטבע פורח או משנה צבעים.
