אור השמש הזהוב הצובע את חומות צפת העתיקה, הריח החריף של האוויר היבש, תפילת המואזין המשתלבת בשירת הציפורים – כל אלה הם חלק בלתי נפרד מהפסיפס האמנותי היהודי המתהווה כאן, בצפון הארץ. היום, אני מבקשת להזמין אתכם למסע אל תוך סגנון אמנותי ייחודי, סגנון מדברי-בוהו, המצליח לשלב בין עומק המסורת היהודית לבין חופש הביטוי האישי, נוגע בשמיים וחודר אל מעמקי הנשמה.
דמיינו לעצמכם קיר אבן עתיק, שעליו תלויה עבודת טקסטיל עשויה מצמר כבשים רך, צבוע בגווני חול, חום וירוק זית. חוטים עבים שזורים זה בזה, יוצרים דוגמאות גיאומטריות המזכירות את המדבר האינסופי, את הדיונות המתעגלות, את השמים הבהירים. בין החוטים משובצים חרוזי ענבר וטורקיז, המנצנצים באור השמש ומזכירים את פסיפס האבנים המקומי. העבודה הזו, שיצרה האמנית רחל לוי מבאר שבע, היא לא רק קישוט יפהפה – היא תפילה. היא ביטוי ויזואלי לשאיפה לחירות, לפשטות, לחיבור עמוק לאדמה ולרוחניות.
רחל, אישה צנועה בעלת חיוך כובש, סיפרה לי פעם: "גדלתי בנגב, מוקפת במרחבים אינסופיים. המדבר הוא לא רק נוף, הוא חלק מהנשמה שלי. אני מנסה להעביר את התחושה הזו, של השקט והעוצמה, דרך היצירה שלי." היא משתמשת בחומרים טבעיים בלבד – צמר, עץ, אבנים – ומקפידה על תהליך עבודה מסורתי, כמעט מדיטטיבי. כל קשר וקשר, כל צבע וצבע, נבחרים בקפידה ונושאים עמם משמעות סמלית.
הסגנון המדברי-בוהו באמנות היהודית שואב השראה ממקורות רבים. מצד אחד, הוא מתכתב עם אמנות יהודית עתיקה, עם המוטיבים הגיאומטריים המופיעים בבתי כנסת עתיקים ובכתבי יד קדומים. מצד שני, הוא מושפע מתרבויות נוודים ומסורות עממיות, המדגישות את הקשר בין האדם לטבע. זהו סגנון אקלקטי, המשלב בין קדושה לחולין, בין פשטות לעושר, בין מסורת לחדשנות.
אני מוצאת שהאמנות הזו רלוונטית במיוחד לחיים היהודיים בימינו. בעידן של טכנולוגיה מתקדמת וקצב חיים מטורף, היא מזכירה לנו את היופי שבפשטות, את החשיבות של חיבור לטבע ולשורשים שלנו. היא מזמינה אותנו להאט, להתבונן, להקשיב לקול הפנימי שלנו. היא מעודדת אותנו למצוא את הרוחניות בכל דבר, גם בדברים הקטנים והיומיומיים.
היצירות הללו, על אף היותן יצירות אמנות, הן בעצם כלי להתבוננות פנימית. הן כמו חלון הצופה אל הנשמה, ומזמינות אותנו להתבונן בעצמנו, בקהילה שלנו, בעולם סביבנו. בעלי אליהו אומר לעיתים שגם הוא חש שהניגון העתיק של החיים היהודיים מקבל משמעות חדשה בצבעי החול והאדמה, בנגיעות הטורקיז והזהב.
אני תוהה לעיתים, האם ייתכן שהחיבור העמוק הזה למדבר, לחומרים הטבעיים, הוא מעין תגובה געגועים לארץ ישראל הקדומה? האם האמנות הזו מבקשת להחיות את רוחם של אבותינו, שחיו בפשטות ובהרמוניה עם הטבע? אולי לעולם לא נמצא תשובה ודאית, אך עצם השאלה מעוררת מחשבה ומעשירה את חוויית הצפייה באמנות.
שאלות נפוצות:
- מה מאפיין אמנות יהודית בסגנון מדברי-בוהו? שימוש בחומרים טבעיים (צמר, עץ, אבנים), גוונים חמים של חול ואדמה, מוטיבים גיאומטריים, שילוב של אלמנטים מסורתיים ועכשוויים.
- איפה אפשר למצוא יצירות אמנות כאלה? בגלריות לאמנות בצפת, בירושלים ובערים נוספות בארץ, בחנויות בוטיק המציעות עבודות יד מקומיות, ובאתרי אינטרנט של אמנים עצמאיים.
- האם יש קשר בין הסגנון הזה לקבלה? לעיתים קרובות כן. אמנים רבים העוסקים בסגנון זה מושפעים מרעיונות קבליים, המשתקפים בבחירת החומרים, הצבעים והסמלים.
- האם הסגנון הזה מתאים לבית מודרני? בהחלט כן. יצירות אמנות בסגנון מדברי-בוהו יכולות להוסיף חמימות, עניין וייחודיות לכל חלל, בין אם הוא מעוצב בסגנון מודרני, כפרי או אקלקטי.
אני מזמינה אתכם להמשיך ולחקור את העולם המרתק הזה של אמנות יהודית בסגנון מדברי-בוהו. תנו לעצמכם להיסחף אל תוך היופי, השקט והעומק הרוחני שהיא מציעה. מי יודע, אולי תגלו בה גם חלקים נסתרים בנשמה שלכם. ✨
