נו, אתם בטח יושבים עכשיו עם הגמרא, הראש שקוע בסוגיה, ופתאום צצה מחשבה טורדנית: "מה נאכל אם ניסע להתאוורר אחרי הזמן?" אל דאגה, יאפצ'יקים, לייזי כאן לעשות סדר בבלאגן הכשרותי של חו"ל.

כשאני אומר חו"ל, אני לא מדבר על אומן, ברור? זה כבר ארץ ישראל לעניין הכשרות, לפעמים אפילו יותר מחמיר מירושלים של מעלה. אני מדבר על מקומות שבהם באמת צריך לעבוד קשה כדי למצוא משהו מעבר לחסה.

סוד גלוי: רוב המסעדות הכשרות בחו"ל יקרות אש. כאילו, הם בטוחים שכל בחור ישיבה הוא רוטשילד שמפזר צדקה. אבל חכו, יש לי כמה מהלכים בשרוול.

*ניו יורק זה רק תירוץ: נכון, זה הכי נוח, ויש שם כשרות בכל פינה. אבל בואו נודה באמת? זה כמו לאכול בבני ברק, רק עם יותר גויים ברחוב. אם כבר טסתם, תנסו שכונות פחות מיינסטרים. בקווינס או בברוקלין תמצאו מסעדות אותנטיות יותר ופחות תיירותיות, והמחירים שפויים בהרבה. טיפ מנצח: שאלו את המקומיים איפה הם אוכלים. הם תמיד יובילו אתכם לאיזה פלאפל מטורף במחיר שיגרום לכם לחייך.

*לונדון זה לא רק פיש & צ'יפס: בלונדון יש קהילה יהודית חזקה, ואיתה מסעדות כשרות מצוינות. הבעיה? הן מפוזרות כמו ענני גשם לונדוני, וחייבים לתכנן מראש. הווייב שם קצת יותר "אפ טו דייט" מהמסעדות בניו יורק, כאילו יצאו מסרט בריטי. אל תצפו לאכול חומוס-צ'יפס-סלט בפחות מ-20 פאונד, שזה בערך מחיר של דירת חדר בירושלים. מה שכן מציל – יש כמה מאפיות כשרות עם לחמים וחלות שהן חבל על הזמן. קנו מראש, זה מציל ברגעי רעב קיצוני כשאתם חוזרים מתפילת מעריב והכל כבר סגור.

*פריז – כאן הקומבינות חוגגות: פריז היא סיפור בפני עצמו. המסעדות הכשרות שם הן בעיקר צרפתיות-יהודיות, כאילו מישהו ניסה לשלב בין האוכל של אמא למטבח של שף מישלן. המחירים? אפשר לקנות בהם חצי סמסטר בישיבה. הקומבינה המנצחת? חפשו חנויות מכולת יהודיות בשכונות היהודיות. שם תמצאו מוצרים כשרים במחירים סבירים, ותוכלו לארגן ארוחה קלה בחדר במלון. טיפ: למדו כמה מילים בצרפתית, זה פותח דלתות וגם לבבות יהודיים מקומיים.

אנקדוטה אישית: פעם בפריז, החברותא שלי ואני נתפסנו על-ידי המשגיח כשאכלנו באגט עם טונה מקופסה שקנינו בסופר. הוא כמעט התעלף במקום. אחרי שהסברנו לו שזה היה הפתרון הכי כשר והכי זול, הוא נרגע. בסוף הוא אפילו ביקש ביס, כי גם הוא היה רעב...

חשוב מאוד: לפני שאתם טסים, בדקו היטב את הכשרויות המקומיות. לא כל "כשר" בחו"ל זה אותו "כשר" שאתם מכירים מהארץ. יש כאלה שצריך לבדוק עליהן שבע פעמים ועוד עין אחת. התייעצו עם רבנים שאתם סומכים עליהם – הם מכירים את כל הסודות, כאילו יש להם קבוצת וואטסאפ סודית של "משגיחי העולם המאוחדים".

אז מה למדנו? שאפשר לאכול כשר בחו"ל בלי למשכן את הגמרא שלכם. צריך רק קצת מחשבה, קצת תושייה יהודית, והרבה תפילות (שהמשגיח לא יתפוס אתכם...). ואם אתם ממש נואשים, תמיד אפשר לסמוך על פלאפל. הוא תמיד שם בשבילנו, כמו חברותא טובה בליל שישי.

שאלות נפוצות (כי אני מכיר אתכם...):

מה לגבי טיסות? יש חברות תעופה שמגישות אוכל כשר נורמלי? תכלס? אל תבנו על זה יותר מדי. ברוב הטיסות, האוכל הכשר הוא בדיחה עצובה שגם ר' נחמן לא היה מצליח למצוא בה שמחה. הכי חכם? הביאו סנדוויצ'ים מהבית, או קנו בשדה התעופה אחרי הבידוק. אני אישית תמיד דוחף לתיק איזה חבילת במבה ושני בייגלה – זה מציל חיים כשמגישים לכולם סטייק והריח עולה באפך.

המלון מציע ארוחת בוקר. אפשר לסמוך על זה? תלוי מה יש שם. פירות וירקות? בטח. גבינות ולחמים? צריך לבדוק טוב-טוב את הכשרות. הכי בטוח – אכלו רק דברים באריזות סגורות, כמו שאמא תמיד אומרת. ואם יש שם חביתה? תחשבו על זה כמו על ספק-ספיקא... רק לכיוון ההפוך.

יש אפליקציות שמראות מסעדות כשרות בחו"ל? יש כמה, אבל אל תסמכו עליהן כמו על המשגיח של הישיבה. תמיד בדקו בעצמכם את הכשרות, וודאו שהמסעדה עדיין קיימת ולא הפכה לאיזה פאב אירי. אפליקציות זה נחמד, אבל אין כמו לשאול יהודי מקומי עם כיפה – הוא יודע את כל הקומבינות.

ווארט לסיום: כמו שאומרים בישיבה, "ספק ספיקא להקל". ספק אם יש כשרות, ספק אם האוכל טעים – אז עדיף להביא מהבית ולהיות בטוחים שגם הנשמה תהיה שבעה. 😉